החלטה בתיק ע"א 47170-12-12

המבקש הגיש "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערעור", בה התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעפולה על ידי כב' השופטת תמר ניסים-שי בתיק תא"מ 12090-12-10 (להלן: " פסק הדין ") וזאת עד ליום 06/02/13.

נימוקי הבקשה:

המבקש טען כי ביום 08/12/10 הגישו נגדו המשיבות תביעה בגין חוב עבור רכישת דלקים משנת 2005 וכתב התביעה נתמך בכרטסת ממוינת ובחשבוניות מס. בכתב ההגנה שהגיש טען כי על פי הכרטסת, החשבוניות ותדפיס החשבון שלו בבנק לתקופה הרלוונטית לתביעה, לא רק שאינו חייב כלפי המשיבות, אלא הן חבות כלפיו. ביום 18/05/11, עם פתיחת הדיון המקדמי, טען ב"כ המשיבות כי בשוגג נפלה טעות בכרטסת שצורפה לכתב התביעה, כך שצורפו 3 שיקים ששייכים ללקוח אחר בשם אחמד נג'אר, והגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. בקשתו נתקבלה והוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן, התנהלו הוכחות בתיק, במסגרתן העידו בנוסף אליו, מנהל החשבונות ורואה החשבון של המשיבות, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים וביום 06/11/12 ניתן פסק דין אשר קיבל את התביעה.

המבקש טען כי פנה בתחילת חודש דצמבר 2012 לרואה החשבון שלו על מנת לקבל את מלוא החומר - חשבוניות, קבלות ומסמכים הנוגעים לתקופה הרלוונטית לתביעה, ונאמר לו שיש צורך בזמן משמעותי לאיסופו על מנת להעבירו לרשויות המס לבדיקה משמעותית. כמו כן, לטענתו, הוא חייב להעביר את מלוא כתבי בי הדין לרשויות המס על מנת שישוו חומר זה עם המסמכים שהמשיבות הגישו להם ואת הצהרות המשיבות על הכנסותיהן בזמן אמת, קרי בשנת 2005, וחומר זה אף צריך להיות מוצלב עם הדוחות של מר אחמד נג'אר.

המבקש טען כי בכוונתו לצרף את רשויות המס כמשיבות בערעור וכי סיכויי ערעורו להתקבל גבוהים, שכן במידה ויתברר כי המשיבות לא ביצעו את התיקונים בזמן הנכון וכי רשויות המס לא עודכנו בתיקונים, הוא יהא זכאי להחזר מס מהטעם ש"דברים" נרשמו על שם לקוח אחר של המשיבות. כמו כן, לטענתו, בנוסף לאינטרס האישי שלו יש חשיבות גם לאינטרס הציבורי, הואיל ויש חשש כי המשיבות דיווחו על הכנסות שאינן תואמות את הכנסותיהן במציאות. 

טענות המשיבות:

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה, מאחר שהבקשה הוגשה באופן לקוי ובניגוד להנחיות נשיא בית המשפט העליון, מאחר שלא צורף לה פסק הדין ולא צוין בה התאריך שבו קיבל המבקש את פסק הדין והמבקש אף לא צירף לבקשתו את תגובתן המנומקת.

המשיבות טענו כי פסק הדין מפורט וברור וניתן לאחר שמיעת ראיות מטעם הצדדים ומבוסס ברובו על קביעת מהימנות העדים שהעידו בפני בית המשפט ומדובר בערעור חסר סיכויים, חסר בסיס שדינו להידחות על הסף.

המשיבות טענו כי הואיל וכתב התביעה הוגש לבית משפט קמא בחודש דצמבר 2010, היה למבקש זמן של כשנתיים כדי לפנות לרואה החשבון שלו על מנת שיעביר לו את מלוא החומר הנוגע לשנת המס 2005 לצורך העברתו לרשויות המס לבדיקה משמעותית ואין לו להלין אלא על עצמו על שהמתין עד שבית משפט קמא נתן פסק דין בתיק. כמו כן, לטענתן, המבקש אינו זכאי להביא בפני בית משפט של ערעור ראיות נוספות  אשר לא הוגשו ולא הוצגו בפני בית משפט קמא, בין בכתב ובין בעל פה.

המשיבות טענו כי בתצהירו שצורף לבקשה ביקש המבקש לצרף לערעור כמשיבות גם את רשויות המס, אולם מדובר בצד חדש אשר לא היה בעל דין בבית משפט קמא ולאחר שפסק הדין הפך לחלוט.

המשיבות טענו כי פסק הדין ניתן ביום 06/11/12 ונמסר למבקש ביום 07/11/12 וכי המועד להגשת הערעור חלף זה מזמן ומדובר בפסק דין חלוט והמבקש לא ציין בבקשתו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשתו.

המשיבות טענו כי לאחר שהוגשה תגובתן הוסיף המבקש בכתב יד את מועד קבלת פסק הדין מבלי ליידע את בא-כוחן וכי הוא לא צירף לעותק הבקשה אשר נשלחה אל בא-כוחן עותק מפסק הדין וכן לא שלח לו את החלטת בית המשפט מיום 25/12/12, המורה להן להגיב לבקשה תוך 30 יום.

תשובת המבקש:

המבקש טען כי הבקשה הוגשה במסגרת 45 הימים המוקצים להגשת הערעור וכי ציון תאריך קבלת פסק הדין - ביום 15/11/12 - בכתב יד על גבי הבקשה נעשה על ידי בא-כוחו בעת ההגשה מזיכרונו, הואיל ותאריך הקבלה לא היה בהישג ידו באותו רגע, כך שלא היה כל ניסיון להטעיה.

המבקש טען כי התביעה נשוא הערעור אינה יכולה להסתמך על "מהימנות" עדים, מאחר שהטעויות שגרמו לתיקון כתב התביעה היו רבות ולא תאמו את הדיווחים לרשויות המס. כמו כן, גם יתרת החוב של שנת 2004 שנכנסה להתיישנות עם הגשת כתב התביעה "תוקנה" עם תיקון הכרטסת שצורפה לכתב התביעה המתוקן. לטענתו, הוא ידע על הטעויות רק לאחר שהמשיבות הכריזו על כך בקדם המשפט והגישו את הבקשה לתיקון כתב התביעה וכן נודע לו כי רואה החשבון גילה את הטעויות בשנת 2007 ולמרות זאת המשיבות לא ביצעו את התיקון באותה שנה או בסמוך לכך, אלא רק בעת חקירת רואה החשבון בשלב המשפט.

המבקש טען כי מנהל החשבונות שלו הודיע לו כי החומר הנוגע לשנת 2005 בוער ונגנז והוא הגיש לרשויות המס את כל כתבי בי הדין והמסמכים שהוגשו לבית משפט קמא לשם הצלבה עם החומר שהוגש על ידי המשיבות בעבר ועם החומר של מר אחמד נג'אר.

המבקש טען כי עקב הטעויות הרבות ואי תיקונן בזמן אמת והחשש כי התיקונים לא דווחו לרשויות המס נגרם נזק הן לציבור והן לו, מאחר שהכסף ששילם עבור הדלק נזקף לזכות אחר והוא שילם מס הכנסה שלא תאם את הכנסותיו נטו, מאחר שהתשלומים ששולמו על ידי האחר נזקפו (בטעות, כדברי המשיבות) לזכות האחר.

המבקש טען כי השיהוי בהגשת התביעה בסמוך לתקופת ההתיישנות פגע מאוד בהגנתו ותוצאת בדיקת רשויות המס יכולה להביא את החזרת התביעה לבירור מחדש בבית משפט קמא.

דיון: